בשנת 1901, המהנדס האזרחי הבריטי בות' ביקר באמפייר הול בכיכר לסטר, לונדון, כדי לראות הדגמה של אוסף אבק אמריקאי במרכבות. שואב האבק הזה השתמש באוויר דחוס כדי להפריח אבק לתוך מיכל, שיטה של Booth לא יעילה מכיוון שהרבה אבק לא הצליח להיכנס. לאחר מכן הוא הפך את הגישה הזו, ערך ניסוי פשוט: כיסה את פיו ואת אפו במטפחת ושאף דרכה, וכתוצאה מכך נדבקת שכבת אבק לממחטה. זה שימש השראה לעיצוב שואב האבק שלו, באמצעות משאבה חשמלית חזקה כדי לשאוב אוויר לתוך צינור גמיש, לסנן את האבק דרך שקית בד.
באוגוסט 1901 השיג בות פטנט והקים את חברת ניקוי האבק, אך לא מכר שואבי אבק. הוא הרכיב משאבת ואקום מונעת-בנזין על כרכרה-רתומה לסוס וסיפק שירות מדלת-לדלת-, והרחיב שלושה או ארבעה צינורות ארוכים דרך חלונות לחדרי אבק. עובדי החברה לבשו בגדי עבודה. זה היה המבשר לשואבי אבק מאוחרים יותר.
בשנת 1902, זומנה חברת השירות של בות' למנזר ווסטמינסטר כדי לנקות את השטיחים ששימשו להכתרת אדוארד השביעי. העסקים פרחו לאחר מכן. בשנת 1906 יצר בות שואב אבק ביתי קטן. למרות שנקרא "קטן", הוא שקל 88 פאונד (1 פאונד=0.4536 ק"ג) והיה מגושם מכדי לאימוץ נרחב.
בשנת 1907, Spangella, ממציא מאוהיו, ארה"ב, יצר שואב אבק קל משקל. בזמן שעבד כמנהל חנות, הוא עיצב את המכונה כדי להפחית את עומס ניקוי השטיחים. הוא השתמש במאוורר כדי ליצור ואקום, שואב אבק לתוך המכונה ומפריח אותו לתוך שקית. הוא לא הצליח לייצר ולמכור אותו בעצמו, הוא העביר את הפטנט ליצרן הפרוות הובר בשנת 1908. באותה שנה החל הובר לייצר שואב אבק בצורת "O"- בצורת גלגלים והחל בייצור המוני, והקים את חברת הובר. המכירות היו מצוינות. לשואב הביתי המוקדם הזה היה עיצוב סביר יחסית, והעקרונות הבסיסיים שלו נותרו ללא שינוי עד היום.
בשנת 1910 מכרה החברה הדנית Fisker & Nielsen (כיום Nielsen Advanced) את שואב האבק הראשון של Nielfisk C1. במשקל של כ-17.5 ק"ג, זה היה מאוד פופולרי באותה תקופה, כי זה יכול להיות מופעל על ידי אדם בודד.
העיצובים המוקדמים ביותר של שואב האבק היו זקופים. בשנת 1912 המציא ויינלר גורינג משטוקהולם, שבדיה, את שואב האבק האופקי, ובכך הפך למקורו של שואב האבק. לשואב אבק יש היסטוריה של למעלה מ-150 שנה.
